רשימת הבלוגים שלי

יום רביעי, 1 באוגוסט 2012

מדוע מנע ר' אלחנן וסרמן מבנו ר' שמחה להשתתף בכנסיה הגדולה? - מכתב למערכת

מציפים אותי עם הרבה חומר,לוקח לי היום שעות לעבור על האימיילים שלי. מצד אחד אני חושב כי חבל על הזמן אבל מאידך מכל מלמדי השכלתי ואני לומד הרבה ומודה לכל מי ששולחים ומתנצל שלא הכל עולה מפני שאין לי פשוט זמן. אני זקוק ליומא אריכתא הלואי והיום היה 48 שעות והייתי מספיק יותר. יש לי כמה התחייבויות יהודיות מידי יום, ביניהם שיעור שאני נותן בכל יום, ולהופיע במקומות שאני חייב במסגרת התפקיד. ואיני מוותר על כל יום להמשיך ולכתוב את מה שעדיין לא הספקתי לכתוב בספריי המונים עשרות אלפי דפים ואם הקב"ה יעזור הכל יעלה לאינטרנט, מפני שבספרים זה הרבה מדי וקשה גם למצוא. באינטרנט יהיה קל למצוא כל דבר

בין היתר אני מקבל מכתבים מעניינים, ובעקבות מה שכתבתי על האמונת חכמים שנפגעת באירועים מן הסוג שראינו אתמול ובמקומות אחרים, אז כתב לי מישהו סיפור שהוא שמע מפיו של ר' שמחה וסרמן ז"ל בנו של ר' אלחנן ז"ל ואני מביאו כלשונו:

שלום רב,
 
יישר כח על הדברים שאתה כותב. טוב שיש אחד שכותב דברים שלא כותבים בעיתונים המפלגתיים.
 
וכעת אספר לך סיפור מעניין על אמונה בגדולי ישראל:
 
סיפר לי ר' שמחה וסרמן בנו של ר' אלחנן וסרמן הי"ד שכשהיה צעיר והתקיימה כנסיה גדולה בה התכנסו כל גדולי ישראל קרא לו אביו וביקשו לעשות לו שליחות מיוחדת במקום מרוחק. כך עשה. לאחר כמה שנים שוב התקיימה כנסיה גדולה ושוב אביו קורא לו ומבקש ממנו שליחות מיוחדת. והוא שאל את אביו: אבא, נכון שאתה לא רוצה שאלך לכנסייה הגדולה? וענה לו ר' אלחנן אביו: נכון, אבל זה בגלל שאני רוצה שתישאר לך אמונה לגדולי ישראל. מי שנמצא בסביבתם כמה ימים מאבד את הרגש שלו לגדולי ישראל, ואידך זיל גמור למה שכתבת על המאבק של הגדולים (או אנשיהם עושי דברם) איפה ועל יד מי לשבת.

25 תגובות:

  1. מזעזע מציק וכואב עד כמה שזה נכון. נורא ואיום, שדווקא אלו שמהם אנו אמורים ללמוד, יש בהם נקודות שאוי לנו אם נלמד מהם ...

    השבמחק
  2. חג בירושלים: שוחררו כל אסירי 'מסילת ציון'
    כל שבעת האסירים שנותרו מההפגנות שהתקיימו באתר החפירות ליד הישוב 'מסילת ציון' - שוחררו • ב'עדה' נערכים לחגיגות השחרור • הושג הסכם: מערות הקבורה לא ייפגעו

    השבמחק
  3. לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו • הגר"מ אלישיב ימסור שיעור בקראוון
    הגאון רבי משה אלישיב, בנו של הגרי"ש זצ"ל, נאות לבקשת משתתפי שיעורו היומי של הגרי"ש למלא את מקום אביו • השיעור יחל ב'קראוון' ויעבור בהמשך ל'תפארת בחורים'

    השבמחק
  4. לאחר מעקב: נעצר 'פורץ בתי כנסת' סדרתי
    עבריין כבן 60 תושב שדרות, שריצה בעבר עונשי מאסר על פריצה לבתי כנסת, נלכד במהלך מעקב, והודה בפריצה נוספת לבית כנסת בעיר • החשוד נכלא והוגש נגדו כתב אישום

    השבמחק
  5. איש המוסר • עתניאל שנלר: "יפה להיזכר במעשה בלעם"
    בראיון 'מוסרי' עם עתניאל שנלר, הוא מצהיר: "מופז אבי אבות השיטות הללו" • הוא לא מתגעגע ללבני, אבל מבהיר: "אני רוצה לפרוש. מקווה שנשיג שבעה חברים"

    השבמחק
  6. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  7. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  8. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  9. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  10. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  11. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  12. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  13. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  14. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  15. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  16. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  17. רב אהרן יהודה לייב שטיינמן (מכונה גם הגראי"ל; נולד בשנת תרע"ד, 1914) הוא ראש ישיבת פוניבז' לצעירים לשעבר, ראש כולל פוניבז' וראש ישיבת ארחות תורה. נחשב כמנהיג הבולט של הציבור החרדי-ליטאי‏[1].
    ביוגרפיה

    נולד בבריסק (אז באימפריה הרוסית, כיום בבלארוס), לגיטל ונח צבי שטיינמן, שהיה שמש בית כנסת. בצעירותו למד בישיבת תורת חסד בבריסק. היה מקורב לבן עירו רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ולבניו. בזמן מלחמת העולם השנייה נמלט לשווייץ, שם שימש כר"מ בישיבת היכל אליהו והמשיך בתפקידו גם לאחר המלחמה. בתקופת שהותו בשווייץ נישא לתמר לבית קורנפלד.
    בשנת תש"ו (1946) עלה לארץ ישראל והתיישב בבני ברק. בתחילת דרכו לא רצה לשמש כמחנך, למרות נסיונו בשווייץ, ועסק לפרנסתו בתחום היהלומים. למד בבית מדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקווה. כעבור זמן מונה בהמלצת החזון איש לראש ישיבת חפץ חיים בכפר סבא. לאחר מכן מונה על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן, שוב בהמלצתו של החזון איש, לראשות ישיבת פוניבז' לצעירים ולראש כולל פוניבז'. כיום הוא מכהן גם כראש ישיבות ארחות תורה וגאון יעקב בבני ברק ורינה של תורה בכרמיאל.
    לאחר הקמת דגל התורה, בשנת תשמ"ט (1988), נקרא על ידי הרב שך לכהן במועצת גדולי התורה של דגל התורה. לאחר פטירת הרב שך, בשנת תשס"ב (2001), הוכר כמנהיג מרכזי של הציבור הליטאי.
    במאי 2012 חל מהפך בשליטה בעיתון "יתד נאמן", ובעקבות זאת הפך הרב שטיינמן לסמכות העליונה בעיתון.
    השקפתו ופועלו

    ה

    השבמחק
  18. רב שטיינמן נחשב כתובת מרכזית בציבור החרדי לעצה וברכה. לעומת הרב אלישיב, שעסק בעיקר בפסיקת הלכה והכוונת חברי הכנסת של דגל התורה, הרב שטיינמן עוסק גם בענייני ייעוץ חינוכי, הכוונת ראשי ישיבות, וכן ענייני שלום בית ושידוכים.
    מקורבו של הרב שטיינמן, ראש עיריית בני ברק לשעבר מרדכי קרליץ, היה הנציג הבכיר של החרדים בוועדת טל, והיו שייחסו לרב שטיינמן תמיכה שבשתיקה למסקנות ועדה זו. כמו כן חתם קרליץ, בשנת 2001, על אמנת כנרת, שדגלה בדיאלוג בין חילונים לחרדים. גם בתקופה שהיומון הליטאי יתד נאמן היה נתון לסמכותו של הרב אלישיב, כמה מכותביו היו מזוהים עם הרב שטיינמן. עם זאת, יצא העיתון בחריפות נגד אמנת כנרת.
    הרב שטיינמן תמך גם בהקמת הנח"ל החרדי, בראותו בכך פתרון חלקי לבעיית הנושרים בציבור החרדי. בשל עמדותיו הוא עורר את רוגזם של גורמים שמרניים בציבוריות החרדית, כמו אנשי העדה החרדית, שהשמיצוהו בכרוזים ("פשקווילים") ובכמה הזדמנויות ניסו להפריע לשיעוריו. בכמה מקרים נגרמו התכתשויות אלימות, שדרשו התערבות משטרתית.
    הרב שטיינמן הביע תמיכה מסוימת בהכשרה מקצועית של אברכים שאינם חפצים או מסוגלים ללמוד. עם זאת, העיתונות החרדית הבליטה את החלטתו לדחות סכום עתק שהציע נדיב להכשרת אברכים לשוק העבודה. בהזדמנויות נוספות שלל בחריפות לימודי חול והסתייג מהטענה שהביע תמיכה בנח"ל חרדי למי שביכולתו ללמוד תורה.
    בהשראתו של הרב שטיינמן יוצאים אברכים רבים פעם בשבוע למקומות יישוב בפריפריה ולומדים תורה עם התושבים המקומיים. הוא מעודד פעילות לחזרה בתשובה, בישראל ומחוצה לה, ואף מופיע בכינוסים שונים לחיזוק הפעילות. החל מהפסקת פעילותו הציבורית של הרב שך הוא משמש כנשיא ומכוון דרכו של ארגון לב לאחים. מאז שנת תש"ס (2000) משמש כנשיא ישיבת תורת חיים במוסקבה.
    בשנים האחרונות סייע להקמת רשתות כוללים ובהן אלפי אברכים, בהן "עטרת שלמה", בראשות הרב שלום בער סורוצקין, ו"יששכר באהליך". יחד עם האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, הקים את רשת "נתיבות משה". שני הרבנים נסעו יחד למסע התרמה בחו"ל עבור מוסדות אלו ועבור רשת "שובו". למרות גילו המבוגר ממשיך הרב שטיינמן לנסוע לחו"ל, בעיקר לאירופה ולאמריקה. כמו כן הוא מרבה להגיע למבחני תלמידים בישיבות הגדולות ובישיבות לצעירים ואף בתלמודי תורה.
    בדיון בכנסת על חוק ההסדרה קבע הרב שטיינמן כי על פי ההלכה, אי אפשר לחייב בעלים למכור את שדהו אם הוא מודיע שאינו מסכים לכך. בהתאם לזאת, חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב מסיעת יהדות התורה הצביעו נגד חוק זה.‏[2]
    [עריכה]משפחתו

    הרב שטיינמן היה נשוי לתמר, בת שמאי קורנפלד, צאצא לאחיו של האדמו"ר מגור ה"חידושי הרי"ם", ולהם שני בנים ושתי בנות:
    הרב שרגא נח - חתנו של הרב חיים קנייבסקי, מכהן כראש ישיבת קהילות יעקב לצעירים.
    הרב משה - ר"מ בישיבה בבית שמש ומעורב בפעילות אביו
    רחל דבורה ברלין - נשואה לרב זאב ברלין, המשמש בפועל כראש ישיבת גאון יעקב.
    טובה צפורה שפירא - נשואה לרב דב שפירא, ראש ישיבת יד הלוי בירושלים (נינו של ראש ישיבת וולוז'ין הרב רפאל שפירא).
    [עריכה]ספריו

    אילת השחר, חידושים על כמה ממסכתות התלמוד, 15 כרכים.
    אילת השחר על התורה, ה' חלקים
    חסד ומשפט, על מסכת סנהדרין
    ימלא פי תהילתך, שיחות מוסר, שלשה כרכים. וכרך ביאורים על סידור התפילה.
    מפקודיך אתבונן, שיחות לימים הנוראים
    עזי ומגיני, שיחות על מתן תורה
    לצד ספרים אלה התפרסמו ספרים וקונטרסים נוספים ובהם נערכו דברים שאמר בעל פה

    השבמחק
  19. רב יעקב אריה אלתר (נולד ב-1939; כ"ט באייר ה'תרצ"ט) הוא האדמו"ר השביעי של חסידות גור. מכהן בתפקיד זה משנת ה'תשנ"ו.

    תוכן עניינים [הסתרה]
    1 תולדות חייו
    2 פועלו הציבורי
    3 דרכו בהנהגת חסידות גור
    4 הערות שוליים
    תולדות חייו

    הרב יעקב אריה אלתר נולד בלודז', פולין, בשנת תרצ"ט (1939), לרב שמחה בונים אלתר, לימים האדמו"ר מגור, בעל ה"לב שמחה", וליוטא הניה, בת רבי נחמיה אלתר, אחי סבו. בשנת ת"ש עלה עם אביו וסבו (האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר) לארץ ישראל. למד בתלמוד תורה עץ חיים. עשה תקופת מה "שימוש" אצל האדמו"ר רבי נחמן כהנא מספינקה. נישא לשושנה, בת הרב מנחם מנדל וייץ, מראשי ישיבת חידושי הרי"ם.
    הרב אלתר מצמצם את פעולותיו לענייני הציבור החרדי בכלל והחסידות שלו בפרט, ולכן אינו מוכר בציבור החילוני. הוא מקפיד שלא לפגוש במחללי שבת. הוא אינו מניח לפרסם אודותיו תמונות או כתבות תדמית בעיתונות.
    הרב אלתר הוא אחד האנשים העשירים במגזר החרדי (ובישראל בכלל). עושרו בא לו בירושה מאביו שהשקיע טרם קום המדינה בנדל"ן. בין היתר, הוא אחד מבעלי הקרקעות הגדולים ביישוב ארסוף, שהן מהקרקעות היקרות ביותר בישראל. הוא מדורג שלישי ברשימת העשירים שברבני ישראל, עם הון של 350 מיליון ש"ח (נכון לשנת 2012‏‏‏)[1]‏. למרות עושרו המופלג הוא מתגורר ברוב ימות השנה בדירה צנועה בתוך בניין מגורים רגיל בשיכון חזון איש בבני ברק. גם בניו וחתניו גרים בבנייני מגורים.
    עד לבחירתו למנהיג למד האדמו"ר בכולל, אך היה מעורב בפעילות פוליטית.
    פועלו הציבורי

    כבר בחיי אביו היה הרב מעורב בצורה פעילה בפוליטיקה הפנים חרדית, ומשאיבד אביו את כשירותו המנטלית באוקטובר 1985 הוביל בפועל את החסידות יחד עם דודו רבי פנחס מנחם‏[2]. הוא הוביל את ההתנגדות להחרמת תנועת חב"ד, שהביאה לתמיכתה של חב"ד באגודת ישראל בבחירות בשנת 1989, לפילוג הגדול ולהקמתה של תנועת דגל התורה. עם פטירת אביו ב-1992 הועברה האדמו"רות לדודו רבי פינחס מנחם אלתר ה"פני מנחם", ורק משהאחרון נפטר למחרת שושן פורים תשנ"ו (1996) מונה רבי יעקב אריה לאדמו"ר הנוכחי, על פי התחייבות שכתב ה"פני מנחם" בימי ה"שבעה" על ה"לב שמחה".
    כמו כן, הוא הוביל (באמצעות הרב מנחם פרוש) להפגנת הרבבות נגד בית המשפט העליון בכניסה לירושלים[דרוש מקור], ולמאבק למען מכשירי טלפון סלולרי כשרים לציבור החרדי.
    הרב אלתר נחשב האיש החזק ביותר באגודת ישראל, שבצוותא עם דגל התורה הליטאית מרכיבות את סיעת יהדות התורה והשבת בכנסת. באופן מסורתי הוצב נציג חסידות גור בראש הרשימה (ובראשות הסיעה) לכנסת של יהדות התורה עד לכנסת השמונה עשרה בה מונה נציג בעלזא לעמוד בראשות הסיעה. שליחו של האדמו"ר החל מהכנסת החמש עשרה הוא ח"כ יעקב ליצמן, גם יעקב כהן מבני ברק שימש כשליחו עד לפרישתו בשלהי כהונתה של הכנסת השבע עשרה.
    הרב אלתר הצטרף מספר פעמים למסעו של הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן (מראשי הרבנים הליטאים), לארצות הברית ולאירופה, להתרמת הקהילות המקומיות המתגוררות שם עבור מוסד "החינוך העצמאי" המאגד את מוסדותיהם בארץ ישראל, וכן לחיזוק הקהילות היהודיות במקום.
    דרכו בהנהגת חסידות גור

    הרב ממעט להתבטא במקומות ציבוריים. בדרך כלל אחד מחסידיו ומקורביו מביא את ברכתו לאירועים.
    בשנות האלפיים מוביל האדמו"ר שינויים בחסידות: שינוי אופי הלימוד בישיבות גור מעיון לבקיאות, ולימוד ההלכה בעיקר בספר משנה ברורה, שחובה על כל בחור ללמוד שעה בכל יום, הפעלת תלמודי התורה בשעות אחר הצהריים של שבת וריכוז כל תלמידי ישיבות גור בזמנים מוגדרים בשנה בירושלים, והארכת תקופת הלימודים בתלמודי תורה עד כיתה י"א במסגרת ה"מתיבתא".
    האדמו"ר מקבל קהל במשך מספר שעות ביום, באופן חופשי ופתוח לקהל הרחב.

    השבמחק
  20. רבי ישכר דב רוקח (השני) (נולד בח' בשבט תש"ח, 19 בינואר 1948) הוא האדמו"ר מבעלזא משנת תשכ"ו (1966) והחמישי בשושלת חסידות זו.
    תוכן עניינים [הסתרה]
    1 ביוגרפיה
    1.1 ילדותו
    1.2 נישואיו
    1.3 הכתרתו כאדמו"ר
    1.4 צאצאיו
    2 הנהגתו
    3 ראו גם
    4 קישורים חיצוניים
    5 הערות שוליים
    [עריכה]ביוגרפיה

    [עריכה]ילדותו
    נולד בתל אביב לרב מרדכי רוקח מבילגוריי, ולרבנית מרים, בת רבי צבי גליק. הרב ישכר דב רוקח הוא אחיין לרבי אהרן רוקח, האדמו"ר מבעלזא הקודם, ונכד לרבי יששכר דב רוקח (הזקן), האדמו"ר השלישי בשושלת זו. כשהיה בן שנתיים התייתם מאביו והוא גדל והתחנך בצל דודו, האדמו"ר מבעלזא. בצעירותו כונה "ברניו".
    לאחר פטירת דודו בשנת 1957 ללא שהותיר אחריו ילדים החליטו ראשי החסידות להמתין לילד שהיה בן תשע בלבד עד שיתבגר ויוכתר לאדמו"ר כממלא מקום דודו. רבי ישכר דוב קיבל את הכינוי "הינוקא" וחינוכו הוטל על כמה מזקני החסידים. קבוצת חסידים קטנה שלא קיבלה את המינוי פרשה מחסידות בעלז, ולאחר שנים קיבלה על עצמה את מרותו של בן-דודו, רבי יהושע רוקח ממחנובקה.
    בבר מצוה שלו שנערכה במרכז חסידות בעלזא, השתתפו אלפי חרדים, ובהם אדמו"רים ורבנים בולטים, כמו רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג ו"הגאון מטשיבין" רבי דב בריש ווידנפלד.
    הרבי דיבר לראשונה בפומבי על ילדותו היתומה בסוכות 2006, בעת אירוע שקיים ארגון 'זה לזה'. הוא דיבר אז על קשיי היתמות ועל הבדידות שחווה.
    [עריכה]נישואיו
    בגיל 17 התארס עם שרה רוקח בת רבי משה יהושע הגר, לימים האדמו"ר מויז'ניץ. שמחת נישואיו נחשבה בימים ההם כ"החתונה הגדולה" בחצרות החסידיות אחרי השואה, והשתתפו בה למעלה מעשרת אלפים חוגגים מחסידי בעלז וויז'ניץ. לפי הערכות המשטרה נטלו חלק בטקס החופה כעשרים אלף איש, והתקשורת בארץ העניקה כיסוי נרחב לחתונה ולחגיגות שנלוו לה.‏[1]
    [עריכה]הכתרתו כאדמו"ר
    בי"ב בתמוז ה'תשכ"ו (30 ביוני 1966) הוכתר באופן רשמי לאדמו"ר מבעלזא בידי זקני החסידות. ביום ההכתרה עלו בחורי הישיבה של החסידות וכן חסידים נוספים בראשות הרב רוקח לקבר דודו הרב אהרן מבעלזא שבהר המנוחות בירושלים. זקני החסידים, ובהם

    השבמחק
  21. נהגתו

    בסוף שנות השבעים החל רבי ישכר דב להוביל מהלך של ניתוק חסידות בעלזא מהעדה החרדית והצטרפות פומבית לאגודת ישראל. מהלך זה אירע במקביל להקמת מוסדות נפרדים לחסידי בעלזא בשם "קהל מחזיקי הדת", הכוללים בית דין ומערכת כשרות פרטיים. היחסים בינו ובין אנשי העדה החרדית היו מתוחים, ובמקרה מפורסם הוא תקף את האדמו"ר מסאטמר, הרב יואל טייטלבוים, שהיה נשיא וגאב"ד העדה החרדית ומנהיג הקבוצות החרדיות האנטי-ציוניות. אנשי העדה החרדית השיבו במתקפות אישיות נגדו. משנת 2005 נערכים נסיונות להביא לפיוס בין העדה החרדית לחסידות בעלז. בשנת 2012 נערך פיוס בין החסידות ובין פלג אחד של חסידות סאטמר, בראשות הרב אהרן טייטלבוים.
    משנת 1995 חלה מתיחות בין רבי ישכר דב לקרובו, רבי יהושע רוקח ממחנובקא, לאחר שרבים מהחסידים שעזבו את בעלז קודם למינוי רבי ישכר דב לאדמו"ר הצטרפו לרבי יהושע והחלו לכנות את החסידות בראשותו בשם "בעלז מחנובקא". בשנת 2012 נפגש רבי יהושע עם רבי ישכר דב להזמינו לחתונת בתו הצעירה.
    בעת הפילוג באגודת ישראל ב-1988 הצטרף האדמו"ר מבעלזא לתנועת דגל התורה הליטאית וצורף למועצת גדולי התורה שלה, בניגוד לשאר האדמורי"ם החסידיים שהיו חברים באגודת ישראל (ובפרט חותנו, שכיהן כנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל). בשנים אלו סבל האדמו"ר מבידוד מצד חסידויות אחרות. בשנות ה-2000 שבה בעלזא לאגודת ישראל.
    בהנהגת האדמו"ר פתחו אנשי החסידות מוסדות וארגונים עבור חוזרים בתשובה, בהם ישיבת "תורה ואמונה" וארגון "צוהר", פעילות שלא הייתה מקובלת אז בקרב רוב החסידויות. בקרב חסידי בעלז ישנם בעלי תשובה רבים המתערים בחסידות.
    רבי ישכר דב יזם את בניית קריית בעלז (שכונת מגורים לחסידי בעלז) וכן את מרכז החסידות בקריה. ביזמתו והכוונתו פתחו אנשי החסידות מוסדות וארגונים רבים, כמו "לב מלכה". הוא תומך בשימוש באמצעים פדגוגים מודרניים, וכן בהתייעצות ובשליחה לפסיכולוגים.
    הרב רוקח ביצע מספר שינויים במנהגי החסידות: הוא ביצע מספר שינויים דקדוקיים בנוסח התפילה ותיקן שהתפילה תיאמר בהטעמה מדויקת לפי כללי הדקדוק העברי (שלא כמקובל בקרב כל החסידים שהתפילה נאמרת בדרך כלל במלעיל). כמו כן הרחיב את מקומה של השירה בחסידות, שהיה מצומצם קודם לכן‏[2]. עודד אברכים מוזיקליים מהחסידות להלחין ניגונים ואף הלחין בעצמו מספר ניגונים, אחד המפורסמים מהם הוא ניגון "יהי החודש" שנפוץ כיום בכלל הציבור החרדי[דרוש מקור].
    השקפתו הפוליטית נוטה לשמאל, כך למשל תמך באופן נלהב בהסכמי אוסלו.
    החל מאמצע העשור הראשון של המאה ה-21 פעל רבי ישכר דב לפשר בכמה מחלוקות בציבור החרדי. הוא ויתר על מקום נציג בעלז בהנהלת החינוך העצמאי לטובת נציג נוסף לחסידות גור וכן פעל להכתרה הדדית של גיסיו לאדמו"רות ויז'ניץ.

    השבמחק
  22. חסידות צאנז-קלויזנבורג


    לוגו חסידות צאנז-קלויזנבורג

    חסידות צאנז-קלויזנבורג היא חצר חסידית בשושלת חסידות צאנז, שהוקמה לאחר השואה על ידי האדמו"ר יקותיאל יהודה הלברשטאם. דרכה ומנהגיה של החסידות הוא שילוב של צאנז, סיגט ודינוב.
    הרב הלברשטאם הנציח את השם "צאנז", בכך שהקים את ישיבת צאנז, וייסד את קרית צאנז בנתניה. הקריה בנתניה התפתחה, וכיום היא מרכז החסידות. הרב הלברשטאם הקים מוסדות נוספים, ביניהם מפעל הש"ס והמרכז רפואי צאנז - בית החולים לניאדו.
    לאחר פטירתו של הרב הלברשטאם, הוכתרו שלושה אדמו"רים במקביל:
    בנו הגדול, הרב צבי אלימלך הלברשטאם המתגורר בקרית צאנז בנתניה, מכונה "האדמו"ר מצאנז".
    בנו השני, הרב שמואל דוד הלברשטאם המתגורר בבורו פארק, שבניו יורק, מכונה "האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג".
    חתנו, הרב שלמה גולדמן המתגורר ביוניון סיטי שבניו ג'רזי, מכהן כאדמו"ר מצאנז-זוועהיל.
    חצר צאנז (שמרכזה בישראל) מונה כ-1,500 בתי אב, מרביתם בישראל. בקריית צאנז בנתניה מתגוררות כ-600 משפחות, ועוד כ-700 משפחות בירושלים, אשדוד, בני ברק, צפת, פתח תקוה, חיפה, אלעד, רחובות, בית שמש, מודיעין עילית, וביתר עילית. באירופה מונה החסידות למעלה מ-100 משפחות בערים לונדון, אנטוורפן ומנצ'סטר. בארצות הברית מתגוררות כ-120 משפחות בבורו פארק, ויליאמסבורג, מונסי, יוניון סיטי ולייקווד. חסידות צאנז קלויזנבורג (שמרכזה בניו יורק) מונה כ-1400 משפחות, 900 מתוכן בארצות הברית והשאר בישראל ובאירופה.[דרוש מקור]
    מבחינה פוליטית משתייכת החסידות לסיעת שלומי אמוני ישראל בראשות מאיר פרוש, הן בבחירות לכנסת והן במישור המוניציפלי.
    רב החסידות בארצות הברית הוא הפוסק רבי אפרים פישל הרשקוביץ.
    [עריכה]מפעל הש"ס העולמי


    ערך מורחב – מפעל הש"ס העולמי
    מפעל הש"ס העולמי הוא יוזמה ייחודית של חסידות צאנז-קלויזנבורג ללימוד גמרא בשיטת הבקיאות שכולל לימוד של גמרא רש"י ותוספות. קיימים כמה מסלולים לפי כמויות שונות של דפי גמרא שנלמדים מדי חודש. המסלול הקשה ביותר הוא לימוד חודשי של 70 דפי גמרא + פירוש רש"י ותוספות.

    השבמחק
  23. מנחם מנדל ברייאר

    מנחם מנדל ברייאר (תרפ"ב (1922) - ה'תשס"ז 2007) אביו של האדמו"ר מבויאן, רבי נחום דב ברייאר. ובנו של הרב ברייאר רבה של שטפנשט.
    דמותו הייתה רבגונית ויוצאת דופן במגזר החסידי. מחד היה ד"ר לפסיכולוגיה ושימש כמרצה להיסטוריה יהודית וחינוך בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, ומאידך החשיב את עצמו כחסיד בויאן לכל דבר. בעוד חותנו בחיים היה בקשר הדוק איתו, ביטל את כל ישותו כלפיו, ורשם לעצמו רבים מדברי תורתו של חותנו. גם כשבנו הוכתר לאדמו"ר הגיע הרבה לשולחנות של בנו וישב בראש השולחן ליד בנו. תמך בציונות והיה אחראי על סניף התנועה הציונית בצעירותו. בניו יורק ניהל קהילה של אנשים המשתייכים לאורתודוקסיה המודרנית.
    אשתו הייתה בת האדמו"ר מבויאן רבי מרדכי שלמה פרידמן, וכשנפטר האדמו"ר בשנת ה'תשל"א-1971 ובניו לא ראו את עצמם כמתאימים למלא את מקומו, המתינו עד שנכדו, נחום דב, שהיה אז כבן 12 שנים בלבד, יגדל ויהיה ראוי למינויו כאדמו"ר. את רבי מנחם מנדל לא הכתירו כאדמו"ר, וגרסאות שונות מסופרות בטעמו של דבר.
    ארבע עשרה שנים אחרי פטירתו של רבי מרדכי שלמה, התמנה נכדו רבי נחום דב ברייאר לממשיך השושלת ואדמו"רות בויאן.
    בכתבות ומודעות האבל שהתפרסמו במדיה החרדית אחרי האבל, התעלמו לחלוטין מעברו האקדמי.
    [עריכה]בניו

    ישראל אברהם, בכיר בנאס"א.
    רבי נחום דב, האדמו"ר מבויאן.
    [עריכה]ספריו וחיבוריו

    מאמר "סמים פסיכדליים ומצפון דתי", על גישת ההלכה והפסיכולוגיה המערבית כלפי עולם הנרקוטיקה.
    ספר על יהונתן בן שאול.
    ספר פירושים על המהר"ל מפראג.
    האשה היהודיה בספרות הרבנית: פרספקטיווה פסיכו-היסטורית.

    השבמחק

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.