צד נוסף למטבע - הרב שך והרב אלישיב ביקשו שלטון יחיד לא שיתפו את הרבנים להחלטותיהם הרב שטיינמן משנה הוא משתף את כולם - וההבדל ביניהם הוא תהומי

כינוסה של 'מועצת גדולי תורה' הליטאית היא לא רק היסטורית יש בה משהו עמוק בהרבה. המנהיגים הקודמים הרב שך והרב אלישיב לא אהבו את ה'מועצת' הם החליטו לבד. הרב שך למרות שהקים את ה'מועצת' אפילו כשהתכנסו לא הרוב החליט. הוא החליט, וכולם אמרו אמן. מי שרק העיז לומר משהו - כמו הרב שטיינמן שהביע דעה - זה היה סופו, הוא קרא עליו למלחמה וקבע כי אינו ראוי להנהגה. בכל השנים הוא החליט וזהו זה

גם הרב אלישיב כשהוא הנהיג, הוא מעולם לא כינס את 'מועצת גדולי התורה' שתכריע בנושאים חשובים, הוא החליט וזהו זה. נתי גרוסמן היה כותב מכתב והרב אלישיב היה קורא למחרת ב'יתד נאמן' את מה שהוא כתב בשמו. לא היה מושג כזה של שולחן מרכזי שמחליט

זו הסיבה מדוע ר' שמואל אויערבך החזיק חזק את הרב אלישיב, הוא החליט, אמר להרב אלישיב שזו ההחלטה, והיה יוצא בהודעה כי הדברים היו בפני הרב אלישיב וזהו זה לא צריך אף אחד אחר

הגיעו הדברים לידי כך שחברי הכנסת של הליטאים לא התייחסו כלל למועצת אפילו לא להרב שטיינמן שהעיד בשעתו כי הם כלל לא באים אליו. הרב אלישיב החליט וסוף פסוק

הרב שטיינמן יכל עכשיו לעשות את אותו דבר, הוא מחליט וזהו זה. אבל הוא שינה כיוון הוא ביקש להוכיח שכאשר על השולחן נושאים הרי גורל כמו עתיד בני הישיבות הוא מכנס את כולם ומבקש לשמוע מה דעת הרבנים, ולא מחליט בטרם שמע את האחרים

זה גם מבטיח את הרבנים לצידו של הרב שטיינמן, מפני שהם יודעים כי מתייעצים עימם. בעוד שבשיטה האחרת אחד החליט וזהו זה. אם חלילה ר' שמואל אויערבך היה מנהיג הוא היה מחליט לבד וזהו זה, היו חייבים לומר אמן

מה שטוב בשולחן כזה, מה שמחליטים מחייב את האחרים גם מי שלא אוהבים זאת, וכאן בעיית ר' שמואל אויערבך, מפני מה שיחליטו בשולחן הזה, הוא לא יכול לצאת עוד נגד גם אם אינו אוהב את ההחלטה

במיוחד עתה כשעוסקים בענין המאבק על עתיד בני הישיבות, אם הרב שטיינמן יחליט לבד שמואל אויערבך בעתיד יטען כי ההחלטה של הרב שטיינמן היתה שגויה. כשהמועצת מחליטה הוא בבעיה

ועל כולם מועצת חדשה בלי המחבלים, לא יהיו שם השמואלים דויטש ומרקוביץ וגם לא קרלנשטיין, אויערבך יהיה לבד בחזית מול כל האחרים

http://bektzara.blogspot.com/2012/08/blog-post_724.html